טפלון

טפלון (באנגלית: Teflon) הוא שם המותג של חברת דופונט לתרכובת פוליטטראפלואורואתן (או פוליטטראפלואורואתילן; Polytetrafluoroethylene, בראשי תיבות: PTFE).

התרכובת נתגלתה בשנת 1938 על ידי רוי פלנקט(אנ') בעת שעבד בחברת דופונט. התרכובת הוצגה כמוצר מסחרי בשנת 1946. טפלון, נגזרת של האלקן הפשוט ביותר, אתן, מתאפיין ברמת חיכוך נמוכה במיוחד - השנייה הנמוכה ביותר מכל המוצקים הידועים לאדם (אחרי פחמן דמוי יהלום). תכונה זו מביאה לשימוש הנפוץ בו לציפוי מחבתות (וכלי בישול נוספים) כך שמתאפשר טיגון ללא שמן וללא הידבקות המזון המטוגן למחבת. טפלון הוא הידרופובי (דוחה מים) במיוחד; מעט מים הנמזגים למחבת המצופה טפלון מתפצלים ויוצרים טיפות, זאת בשל נטייתם להקטין ככל האפשר את שטח המגע עם הטפלון. חוזקו של הטפלון מאפשר לו לעמוד גם בפני חומצה פלואורואנטימונית – החומצה החזקה ביותר שידועה.

השימוש הראשון בטפלון נעשה במסגרת פרויקט מנהטן. טפלון משמש גם לציפוי של קליעי רובה, כך שמעבר הקליע בקנה נעשה תוך חיכוך מזערי.

נזקים סביבתיים ובריאותיים

בשנות ה-40 החלו בחברת דופונט לייצר טפלון למגוון רחב של מוצרים. אחד השימושים הראשונים של הטפלון היה כאמור במסגרת פרויקט מנהטן.^[1] מלח אורניום היה מעכל מאד לצנרת במפעל הייצור שלו וכדי להגן על הצנרת ציפו אותה מבפנים בטפלון.^[1] בהמשך השתמשו בטפלון כדי לצפות מחבתות כדי למנוע מאוכל להדבק למחבת^[1].

תהליך ייצור מסחרי של הטפלון כרוך בשחרור רב של חום שעלול לגרום לפיצוץ. כדי לאפשר ייצור טפלון בכמויות מסחריות הכניסו אותו למים שיקררו אותו. עם זאת החומר עלול להתרכז במקום מסוים וליצור פיצוץ כדי למנוע דבר זה הוסיפו למים PFOA, המוכר גם כ-C8. חומר זה יוצר בועות קטנות שבתוכן יכולות להיווצר שרשרות ארוכות של טפלון, ללא חשש של פיצוץ בשל המים המקררים אותן. כדי לצפות סיר מתכת בטפלון, חורצים בחריצים מיקרוסקופיים את שטח הפנים של המתכת ומתיזים את התערובת המתקבלת על פני השטח. המים וה-PFOA מסולקים לסביבה והטפלון נשאר על פני השטח.^[1]

הטפלון עצמו מורכב משרשראות ארוכות של מולוקלות שאינן מגיבות בכלל עם חומרים אחרים - מה שמעניק להן את תכונות העמידות שלהן. הטפלון נחשב חומר בטוח למדי שנכנס לגוף האדם ויוצא ממנו ללא הצטברות או השפעה^[1]. המצב שונה למדי ביחס ל-PFOA. מחקרים אפידמיולוגיים שבוצעו בשנים האחרונות הראו כי תרכובות אלו מצטברות בגוף האדם כמו גם בבעלי חיים אחרים, ועלולות לגרום נזקים בריאותיים כמו: הגברת הסיכון לתחלואה בסרטן הכליה וסרטן האשכים, פגיעה במערכת החיסונית, עלייה ברמת הכולסטרול, ופגיעה בעוברים.^[2] החומר עובר הצטברות ביולוגית והוא עמיד מאד, כך שכמויות זעירות שלו נמצאות במי גשם, ומי שתייה. דרך מקורות אלה וכן דרך מקורות אחרים (כמו עטיפות מזון, מוצרי היגיינה, זיהום במזון ועוד) החומרים מגיעים אל תוך הגוף האנושי ומצטברים בו^[1].

תובענה ייצוגית בארצות הברית גרמה לתשומת לב לאומית בשנת 2005. עובדים במפעל בפארקרסבורג, מערב וירג'יניה, של חברת דופונט חברו לתושבים מקומיים כדי לתבוע את החברה על שחרור מיליוני ק"ג של אחד מהכימיקלים הללו, הידוע בשם PFOA, לאוויר ולנהר אוהיו. עורכי דין גילו שחברת דופונט ידעה כבר ב-1961 ש-PFOA עלול להזיק לכבד, אך הסתירה את הנזקים מהציבור. [1]

נוכח הביקרות הציבורית החברה הודיעה כי במקום C8, היא תייצר את הטפלון במאמצעות הוספת חומר אחר, C6, אך ככל הנראה חומר זה גרוע כמעט באותה מידה.^[1]

נושא זה גרם לתשומת לב בינלאומית. בשנים האחרונות רשויות ערכו מחקרים רבים ומצאו כי PFOA וחומרים אחרים נמצאים בכמויות מזעריות בדם של כמעט כל האוכלוסייה האנושית בכדור הארץ, וכי גם בדם של בעלי חיים יש PFOA. רשויות החלו לקדם רגולציה להפחית את השימוש ב-PFOA וכן ב-PFAS אחרים. עם כי נוכח השימוש הנרחב בחומרים אלה מדובר באתגר משמעותי^[1] כמו כן חומרי PFAS נמצאים במי תהום ובמי גשם ומשם הם עלולים להצטבר בגוף האדם גם כאשר החשיפה אליהם דרך מוצרים נפסקת.